בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים והטפטופים התדירים, רוב הרכיבים החשמליים נהרסים. הם נקודים, נקטעים, ובסוף הופכים לזבל.
כשהחלטנו ליצור מחממים בעלי תאורת אינפרא-אדום, ידענו שאי אפשר להשתמש ברכיבים קיימים. היינו צריכים למצוא דרך למנוע את הערפל ולמנוע מהמים לחדור פנימה.
הבעיות הקשורות לערפל
כולנו חווינו זאת – יוצאים מהמקלחת החמה, מסתכלים במראה… ולא רואים כלום. רק קיר של ערפל לבן.
כדי לפתור את בעיה זו, אנו משתמשים בגלי אינפרא-אדום קצרי טווח. הם מחממים את הזכוכית במידה הנכונה, כך שהמים לא יוכלו להידבק אליה.
אך יש כאן בעיה – צריך למצוא את האיזון הנכון. אם נפעיל יותר מדי חום, עלולה הזכוכית להישבר או הדבקים שמחזיקים אותה להימס. אם נפעיל פחות חום, עדיין נצטרך לנקות את המראה במגבת. השקענו הרבה זמן במציאת הרמה הנכונה של חום, כדי שהמראה תישאר צלולה, מבלי לגרום נזק.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל הם שילוב גרוע. רוב המחממים נהרסים כי הלחות חודרת לרכיבים החשמליים וגורמת לנזקים.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בסיליקון בטמפרטורות גבוהות, ובחומרים עמידים ללחות בכל נקודת חיבור. כך, הטפטופים מהכיור או המקלחת פשוט נופלים החוצה, במקום לפגוע ברכיבים החשמליים.
כמה דברים לזכור
אנו משתמשים בצינורות זכוכית מקוורץ, כי הם עמידים לשינויי טמפרטורה קיצוניים. הם יכולים לעבור מטמפרטורות של קרח ל-200 מעלות ברגע אחד, מבלי להישבר.
עוד טיפ: יש להשאיר מרווח קטן בין המחמם לקיר. אם יהיה חיבור צמוד מדי, החום יצבור ועלול לפגוע בחומרים העמידים ללחות. פשוט השאירו מרווח קטן.
וכשאתם מחברים את המחמם, ודאו שהחיבורים נעשו כראוי. זו הדרך היחידה לוודא שהמחמם יישאר בטוח בחדר לח בחמש השנים הבאות.